הכל התחיל מרעיון שזרקתי לגיסתי, המילואימיקית.
היא בשדה, בחזית, אני בבית, בעורף.
"אני פשוט חייבת למצוא דרך לעשות משהו, משהו שאפשר לעשות מהבית עם תינוק על המותן - אולי חבילות? מה אתם צריכים?"
כלום. שולחים להם יותר מידי, הכל בכמויות, הכל נזרק. הבנתי שזה חייב להיות משהו יותר אישי. ואני במקרה - סטייליסטית אישית. מה אפשר לעשות עם זה? בעיקר טוב על הלב. חבילת בגדים מותמאת שתגרום למישהי להרגיש שרואים אותה. אז פניתי לביגודית זכרון יעקב וחנות שניה וחצי בבנימינה שנתנו לי אור ירוק ופרסמתי סרטון (עם תינוק על המותן).
וזה קרה. נשים שפונו מהבתים נרשמו, נשים פה בבימינה נרתמו לעזור לכבס, לארוז ולשנע. היו גם כמה גברים. וואו -כמה עבודה זה, פתאום הסתכלתי אחרת על העבודה שעושות בעלות בוטיקים וחנויות ויטג'. בכל מקרה, זה הצליח - בתקופה הטרופה הזו חיברנו בין חנויות יד שניה מקומיות שהוצפו בתרומות לנשים שזקוקות לבגדים ולא פחות- לפינוק. שלחנו 35 חבילות, 35 מלתחות קפסולה אישיות לנשים מהעוטף והצפון.
פרויקט החבילות נחתם כי הבנתי שאני לא יכולה לארוז מרחוק, אני רוצה לראות, להיפגש, לחבק בחיבוק יהודי גדול. זה משהו שהתחיל לקרות במקביל, מפגש ראשון בביגודית במוריה ולאחר מכן במוקדים שונים של סניפי ויצ"ו שנרתמו לארח ולפנק קבוצות קבוצות של מפונות ונשות מילואים. נשים שדיי מאסו בטייטלים ופשוט לחזור להיות רגע הן עצמן.
אז זה מ שקורה עכשיו,
ואם קיבלתן את הפוסט הזה כלינק מחברה - אתן מוזמנות לפנות אלי שנתאם בוקר כיף לקהילה שלכן.
שיהיה שבוע שקט,
רתם