היי היי,
לא פעם, כשאני עובדת עם לקוחה, קיים פער בין הרצון הכללי לשנות את הרגלי הצריכה לבין ההתנהגות בפועל. לכן, בדרך כלל אני מוצאת עצמי מסבירה במפגשים שהרצון לשנות הוא רק ההתחלה, כדי להתניע שינוי מעמיק אנחנו צריכות להבין מה גורם לנו להתפתות ולקנות פריטים שלא התכוונו לרכוש בתדירות גבוהה.
חשש להחמיץ הזדמנויות (FOMO) - בין אם אלו מבצעים, טרנדים או עיצובים מוגבלים. סיסמאות השיווק (buy now cry later), ואפילו המודלים העיסקיים (מכירה בדרופים) מצליחים בדיוק בגלל החשש הזה.
העדר מחסומים - לרוב, מה שעומד בינינו לבין רכישה הוא מספר קליקים ו\או שליפה של האשראי, תהליך מהיר ונוח, ולעיתים קרובות גם המחיר עצמו אינו מהווה מחסום (כאשר ניתן לרכוש חולצה במחיר של פחות מעוגת שמרים).
השוואה חברתית מתמדת - מניעה אותנו לעדכן ולהתאים את הנראות שלנו לזו של קבוצת השווים שאנחנו שואפים להשתייך אליה (גיל, מעמד חברתי, מקצוע..).
הפרשת דופמין ברכישה - המשפרת את מצב הרוח ומתחזקת הרגלי קניות בתדירות גבוהה מכיוון שהגוף משתוקק להפרשה נוספת (מנגנון דומה פועל בהתמכריות לאלכוהול וסמים ממריצים).
קניות כמנגנון התמודדות - עם מתח, שעמום או חוסר ביטחון. זאת מכיוון שבנוסף להפרשת דופמין, רכישה יוצרת לעיתים קרובות תחושת שליטה, עשייה או מסוגלות.
חשיפה גבוהה לפרסומות - ולמעשה, לרצף פיתויים מתמיד שמקשה עלינו לשמור על שליטה עצמית לאורך זמן. בעידן המדיה החברתית, אדם מערבי נחשף בממוצע ל-6,000 פרסומות ביום.
חוסר מודעות (#1) - לתמהיל ההוצאות שלנו (כמה כסף מושקע בבגדים במצטבר, האם הייתי רוצה לחלק אותו אחרת..).
חוסר מודעות (#2) - לניצול העובדים בתעשיית האופנה ולהשפעות הסביבתיות של צרכנות יתר (זיהום אוויר, פסולת, הרעלת מקורות מים..).
כדי שלנות את דפוסי הצריכה שלנו, כדי לנתח מה הטריגרים שלנו לקניות אימפולסיביות.
האם זו חשיפה גבוהה לפרסומות, במיוחד בשעות הערב?
האם זה העדר החסמים שבקניות באינטרנט כאשר פרטי האשראי מוזנים מראש בדפדפן?
היתרון הגדול הוא שברגע שאנחנו מבינות מה מפעיל אותנו, אנחנו יכולות לטפל בבעיה מהשורש ולהגיע למצב שמאפשר לנו לנהל את ההוצאות בצורה חכמה כדי לבנות מלתחה אופטימלית.
סופ"ש נפלא,
רתם